Lois sur Tou Bichvat et Ségoula de la manne....

• 

• Lois sur Tou Bichvat

  Halakha 1

  Il est écrit dans Avot de Rabbi Nathan que Rabbi Yohanan ben Zakaï avait l’habitude de dire : « si tu as une graine dans ta main et que quelqu’un te préviens que le messie est arrivé, reste là où tu es, plante la graine et, ensuite, tu peux partir en courant pour lui souhaiter la bienvenue ».
  Au temps de la Michna, le 15 du mois de Chvat n’était pas un jour de fête, mais plutôt un événement agricole marquant au cours duquel plusieurs Mitsvot (préceptes) liées à l’agriculture, devaient être accomplies. Par exemple, ce jour-là, les agriculteurs devaient payer la dîme aux Lévites et aux pauvres. Le douzième mois d’une année de dîme commençait et se terminait le 15 du mois de Chvat.
  

  Halakha 2

  Le 15 Chévat constitue
  a) le nouvel an des arbres,
  b) Tou Bichvat représente un moment de prières et de jugement, même pour l’arbre,
  c) ce nouvel an, inaugure le renouveau de la nature de la terre d’Israël où la sève monte dans les troncs des arbres qui entrent en fleur et embellissent le paysage.
  

  APHORISMES DE NOS SAGES

  La vie n’a pas besoin d’être si compliquée, agissez simplement et vous serez agréablement surpris.

•  Ecouter la Paracha de La Manne et sa traduction (Ségoula pour la Parnassa)
  1. Ecouter La Paracha de la Manne et sa traduction (Ségoula pour la Parnassa)

  Lire la Paracha de la Manne en Hebreux (PDF)
  Lire la Paracha de la Manne en phonétique (PDF)
  Pour Mardi 15 janvier 2019
  Nos ancêtres se sont retrouvés dans le désert où ils n’avaient plus aucune ressource aucun espoir de trouver les provisions nécessaires.
  Ils se sont tournés vers Moché Rabbénou afin qu’il puisse trouver une solution et celui-ci s’est mis à prier, avec plus d’intensité que jamais. Grâce à cette prière, ils bénéficièrent d’une nourriture céleste, la manne, qui les nourrit durant 40 ans.
  C’est une ségoula pour la Parnassa de lire le passage de la manne dans la Parachat Béchalah.
  C’est un grand Tsadik du 19e siècle qui nous le révèle. Ce tsadik, le Rabbi de Riminov z.t.l., Il dispensa à ses nombreux élèves les enseignements sur le passage de la Manne et leur révéla le secret de la ségoula de lire 2 fois le texte en Hébreux ou en phonétique et 1 fois le texte en araméen le mardi qui précède la lecture de la Parachat Béchalah. À travers les générations, cette ségoula s’est avérée très efficace et des millions de Juifs l’accomplissent chaque année.

•  Ségoula de la Manne en Hébreux et traduite
  Parachat de la Manne Hébreux et traduite

  Pour Mardi 15 janvier 2019

  Nos ancêtres se sont retrouvés dans le désert où ils n’avaient plus aucune ressource aucun espoir de trouver les provisions nécessaires.
  Ils se sont tournés vers Moché Rabbénou afin qu’il puisse trouver une solution et celui-ci s’est mis à prier, avec plus d’intensité que jamais. Grâce à cette prière, ils bénéficièrent d’une nourriture céleste, la manne, qui les nourrit durant 40 ans.
  C’est une ségoula pour la Parnassa de lire le passage de la manne dans la Parachat Béchalah.
  C’est un grand Tsadik du 19e siècle qui nous le révèle. Ce tsadik, le Rabbi de Riminov z.t.l.,Il dispensa à ses nombreux élèves les enseignements sur le passage de la Manne et leur révéla le secret de la ségoula
  de lire 2 fois le texte en Hébreux ou en phonétique et 1 fois le texte en araméen le mardiqui précède la lecture de la Parachat Béchalah. À travers les générations, cette ségoula s’est avérée très efficace et des millions de Juifs l’accomplissent chaque année.
  Ensuite, prier Hachem qu’il vous accorde les besoins matériels nécessaire à votre vie.
  Avant de réciter la Paracha on dit
  קודם קריאת פרשת המן, יש אומרים תפילה זו:
  יהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלהֵינוּ וֵאלהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתַּזְמִין פַּרְנָסָה לְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל וּפַרְנָסָתִי וּפַרְנָסַת אַנְשֵׁי בֵיתִי בִּכְלָלָם. בְּנַחַת וְלא בְּצַעַר בְּכָבוֹד וְלא בְּבִזּוּי בְּהֶתֵּר וְלא בְּאִסּוּר כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לַעֲבוֹד עֲבוֹדָתֶךָ וְלִלְמוֹד תּוֹרָתֶךָ כְּמוֹ שֶׁזַנְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ מָן בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ צִיָּה וַעֲרָבָה.
  Dans le livre de Chémot
  Depuis le chapitre 16 verset 4
  jusqu’au verset 36 .
  
  וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה הִנְנִ֨י מַמְטִ֥יר לָכֶ֛ם לֶ֖חֶם מִן־הַשָּׁמָ֑יִם וְיָצָ֨א הָעָ֤ם וְלָֽקְטוּ֙ דְּבַר־י֣וֹם בְּיוֹמ֔וֹ לְמַ֧עַן אֲנַסֶּ֛נּוּ הֲיֵלֵ֥ךְ בְּתֽוֹרָתִ֖י אִם־לֹֽא׃
  וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה הִנְנִ֨י מַמְטִ֥יר לָכֶ֛ם לֶ֖חֶם מִן־הַשָּׁמָ֑יִם וְיָצָ֨א הָעָ֤ם וְלָֽקְטוּ֙ דְּבַר־י֣וֹם בְּיוֹמ֔וֹ לְמַ֧עַן אֲנַסֶּ֛נּוּ הֲיֵלֵ֥ךְ בְּתֽוֹרָתִ֖י אִם־לֹֽא׃
  וַאֲמַר יְיָ לְמֹשֶׁה, הָאֲנָא מַחֵית לְכוֹן לַחְמָא מִן שְׁמַיָּא; וְיִפְּקוּן עַמָּא וְיִלְקְטוּן פִּתְגָם יוֹם בְּיוֹמֵיהּ, בְּדִיל דַּאֲנַסֵּינוּן הַיְהָכוּן בְּאוֹרָיְתִי אִם לָא
  4 Hachem dit à Moché: « Je vais faire pleuvoir pour vous une nourriture céleste, le peuple ira en ramasser chaque jour sa provision et j’éprouverai de la sorte s’il obéit à ma doctrine ou non.
   וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַשִּׁשִּׁ֔י וְהֵכִ֖ינוּ אֵ֣ת אֲשֶׁר־יָבִ֑יאוּ וְהָיָ֣ה מִשְׁנֶ֔ה עַ֥ל אֲשֶֽׁר־יִלְקְט֖וּ י֥וֹם ׀ יֽוֹם
  וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַשִּׁשִּׁ֔י וְהֵכִ֖ינוּ אֵ֣ת אֲשֶׁר־יָבִ֑יאוּ וְהָיָ֣ה מִשְׁנֶ֔ה עַ֥ל אֲשֶֽׁר־יִלְקְט֖וּ י֥וֹם ׀ יֽוֹם
  וִיהֵי בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה, וִיתַקְּנוּן יָת דְּיַיְתוֹן; וִיהֵי עַל חַד תְּרֵין, עַל דְּיִלְקְטוּן יוֹם יוֹם.
  5 Le sixième jour, lorsqu’ils accommoderont ce qu’ils auront apporté, il se trouvera le double de leur récolte de chaque jour.
  וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ וְאַֽהֲרֹ֔ן אֶֽל־כָּל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל עֶ֕רֶב וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֧י יְהוָ֛ה הוֹצִ֥יא אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
  וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ וְאַֽהֲרֹ֔ן אֶֽל־כָּל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל עֶ֕רֶב וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֧י יְהוָ֛ה הוֹצִ֥יא אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
  וַאֲמַר מֹשֶׁה וְאַהֲרוֹן, לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:בְּרַמְשָׁא–וְתִדְּעוּן, אֲרֵי יְיָ אַפֵּיק יָתְכוֹן מֵאַרְעָא דְּמִצְרָיִם.
  6 Moché et Aaron dirent à tous les enfants d’Israël: « Ce soir, vous reconnaîtrez que c’est Hachem qui vous a fait sortir du pays d’Égypte
  וּבֹ֗קֶר וּרְאִיתֶם֙ אֶת־כְּב֣וֹד יְהוָ֔ה בְּשָׁמְע֥וֹ אֶת־תְּלֻנֹּֽתֵיכֶ֖ם עַל־יְהוָ֑ה וְנַ֣חְנוּ מָ֔ה כִּ֥י תַלִּ֖ינוּ עָלֵֽינוּ׃
  וּבֹ֗קֶר וּרְאִיתֶם֙ אֶת־כְּב֣וֹד יְהוָ֔ה בְּשָׁמְע֥וֹ אֶת־תְּלֻנֹּֽתֵיכֶ֖ם עַל־יְהוָ֑ה וְנַ֣חְנוּ מָ֔ה כִּ֥י תַלִּ֖ינ עָלֵֽינוּ׃
  וּבְצַפְרָא, וְתִחְזוֹן יָת יְקָרָא דַּייָ, בְּדִשְׁמִיעָן קֳדָמוֹהִי תֻּרְעֲמָתְכוֹן, עַל יְיָ; וְנַחְנָא מָא, אֲרֵי מִתְרָעֲמִתּוּן עֲלַנָא.
  7 et demain, vous serez témoins de la gloire du Seigneur, lorsqu’il fera droit à vos murmures contre lui. Mais nous, que sommes nous, pour être l’objet de vos murmures?
   וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה בְּתֵ֣ת יְהוָה֩ לָכֶ֨ם בָּעֶ֜רֶב בָּשָׂ֣ר לֶֽאֱכֹ֗ל וְלֶ֤חֶם בַּבֹּ֨קֶר֙ לִשְׂבֹּ֔עַ בִּשְׁמֹ֤עַ יְהוָה֙ אֶת־תְּלֻנֹּ֣תֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם מַלִּינִ֖ם עָלָ֑יו וְנַ֣חְנוּ מָ֔ה לֹֽא־עָלֵ֥ינוּ תְלֻנֹּֽתֵיכֶ֖ם כִּ֥י עַל־יְהוָֽה׃
   וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה בְּתֵ֣ת יְהוָה֩ לָכֶ֨ם בָּעֶ֜רֶב בָּשָׂ֣ר לֶֽאֱכֹ֗ל וְלֶ֤חֶם בַּבֹּ֨קֶר֙ לִשְׂבֹּ֔עַ בִּשְׁמֹ֤עַ יְהוָה֙ אֶת־תְּלֻנֹּ֣תֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם מַלִּינִ֖ם עָלָ֑יו וְנַ֣חְנוּ מָ֔ה לֹֽא־עָלֵ֥ינוּ תְלֻנֹּֽתֵיכֶ֖ם כִּ֥י עַל־יְהוָֽה׃
  וַאֲמַר מֹשֶׁה, בִּדְיִתֵּין יְיָ לְכוֹן בְּרַמְשָׁא בִּסְרָא לְמֵיכַל וְלַחְמָא בְּצַפְרָא לְמִסְבַּע, בְּדִשְׁמִיעָן קֳדָם יְיָ תֻּרְעֲמָתְכוֹן, דְּאַתּוּן מִתְרָעֲמִין עֲלוֹהִי; וְנַחְנָא מָא, לָא עֲלַנָא תֻּרְעֲמָתְכוֹן אֱלָהֵין עַל מֵימְרָא דַּייָ.
  8 Vous le verrez, ajouta Moché, lorsque Hachem vous donnera, ce soir, de la viande pour vous nourrir et demain, du pain pour vous rassasier, accueillant ainsi les murmures que vous proférez contre lui, car que sommes-nous? ce n’est pas nous qu’atteignent vos murmures, c’est Hachem!
   וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן אֱמֹ֗ר אֶֽל־כָּל־עֲדַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל קִרְב֖וּ לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה כִּ֣י שָׁמַ֔ע אֵ֖ת תְּלֻנֹּֽתֵיכֶֽם׃
   וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן אֱמֹ֗ר אֶֽל־כָּל־עֲדַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל קִרְב֖וּ לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה כִּ֣י שָׁמַ֔ע אֵ֖ת תְּלֻנֹּֽתֵיכֶֽם׃
  וַאֲמַר מֹשֶׁה, לְאַהֲרוֹן, אֵימַר לְכָל כְּנִשְׁתָּא דִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, קְרוּבוּ קֳדָם יְיָ:אֲרֵי שְׁמִיעָן קֳדָמוֹהִי, תֻּרְעֲמָתְכוֹן
  9 Moché dit à Aaron: « Dis à toute la communauté des enfants d’Israël: ‘Approchez-vous d’Hachem, car il a entendu vos murmures.
  
   וַיְהִ֗י כְּדַבֵּ֤ר אַֽהֲרֹן֙ אֶל־כָּל־עֲדַ֣ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּפְנ֖וּ אֶל־הַמִּדְבָּ֑ר וְהִנֵּה֙ כְּב֣וֹד יְהוָ֔ה נִרְאָ֖ה בֶּֽעָנָֽן׃
   וַיְהִ֗י כְּדַבֵּ֤ר אַֽהֲרֹן֙ אֶל־כָּל־עֲדַ֣ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּפְנ֖וּ אֶל־הַמִּדְבָּ֑ר וְהִנֵּה֙ כְּב֣וֹד יְהוָ֔ה נִרְאָ֖ה בֶּֽעָנָֽן׃
  וַהֲוָה, כַּד מַלֵּיל אַהֲרוֹן עִם כָּל כְּנִשְׁתָּא דִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאִתְפְּנִיאוּ, לְמַדְבְּרָא; וְהָא יְקָרָא דַּייָ, אִתְגְּלִי בַּעֲנָנָא.
  10 Comme Aaron parlait ainsi à toute la communauté des enfants d’Israël, ils se tournèrent du côté du désert et voici que la majesté divine apparut dans le nuage.
   וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
  וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
  וּמַלֵּיל יְיָ, עִם מֹשֶׁה לְמֵימַר
  11 Hachem parla ainsi à Moché:
  שָׁמַ֗עְתִּי אֶת־תְּלוּנֹּת֮ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ דַּבֵּ֨ר אֲלֵהֶ֜ם לֵאמֹ֗ר בֵּ֤ין הָֽעַרְבַּ֨יִם֙ תֹּֽאכְל֣וּ בָשָׂ֔ר וּבַבֹּ֖קֶר תִּשְׂבְּעוּ־לָ֑חֶם וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם׃
  שָׁמַ֗עְתִּי אֶת־תְּלוּנֹּת֮ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ דַּבֵּ֨ר אֲלֵהֶ֜ם לֵאמֹ֗ר בֵּ֤ין הָֽעַרְבַּ֨יִם֙ תֹּֽאכְל֣וּ בָשָׂ֔ר וּבַבֹּ֖קֶר תִּשְׂבְּעוּ־לָ֑חֶם וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם׃
  שְׁמִיעַ קֳדָמַי, יָת תֻּרְעֲמָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–מַלֵּיל עִמְּהוֹן לְמֵימַר בֵּין שִׁמְשַׁיָּא תֵּיכְלוּן בִּסְרָא, וּבְצַפְרָא תִּסְבְּעוּן לַחְמָא; וְתִדְּעוּן, אֲרֵי אֲנָא יְיָ אֱלָהֲכוֹן.
  12 J’ai entendu les murmures des Bné Israël. Parle-leur en ces termes: ‘Vers le soir vous mangerez de la viande, au matin vous vous rassasierez de pain et vous reconnaîtrez que moi, Hachem, je suis votre Dieu.
   וַיְהִ֣י בָעֶ֔רֶב וַתַּ֣עַל הַשְּׂלָ֔ו וַתְּכַ֖ס אֶת־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וּבַבֹּ֗קֶר הָֽיְתָה֙ שִׁכְבַ֣ת הַטַּ֔ל סָבִ֖יב לַֽמַּחֲנֶֽה׃
  וַיְהִ֣י בָעֶ֔רֶב וַתַּ֣עַל הַשְּׂלָ֔ו וַתְּכַ֖ס אֶת־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וּבַבֹּ֗קֶר הָֽיְתָה֙ שִׁכְבַ֣ת הַטַּ֔ל סָבִ֖יב לַֽמַּחֲנֶֽה׃
  וַהֲוָה בְּרַמְשָׁא–וּסְלֵיקַת שְׂלָיו, וַחֲפָת יָת מַשְׁרִיתָא; וּבְצַפְרָא, הֲוָת נָחֲתַת טַלָּא, סְחוֹר סְחוֹר, לְמַשְׁרִיתָא
  13 En effet, le soir, les cailles arrivèrent et couvrirent le camp et le matin, une couche de rosée s’étendait autour du camp.
  
   וַתַּ֖עַל שִׁכְבַ֣ת הַטָּ֑ל וְהִנֵּ֞ה עַל־פְּנֵ֤י הַמִּדְבָּר֙ דַּ֣ק מְחֻסְפָּ֔ס דַּ֥ק כַּכְּפֹ֖ר עַל־הָאָֽרֶץ׃
  וַתַּ֖עַל שִׁכְבַ֣ת הַטָּ֑ל וְהִנֵּ֞ה עַל־פְּנֵ֤י הַמִּדְבָּר֙ דַּ֣ק מְחֻסְפָּ֔ס דַּ֥ק כַּכְּפֹ֖ר עַל־הָאָֽרֶץ׃
  וּסְלֵיקַת, נָחֲתַת טַלָּא; וְהָא עַל אַפֵּי מַדְבְּרָא, דַּעְדַּק מְקֻלַּף–דַּעְדַּק דְּגִיר כִּגְלִידָא, עַל אַרְעָא.
  14 Cette couche de rosée ayant disparu, on vit sur le sol du désert quelque chose de menu, de floconneux, fin comme le givre sur la terre.
   וַיִּרְא֣וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל וַיֹּ֨אמְר֜וּ אִ֤ישׁ אֶל־אָחִיו֙ מָ֣ן ה֔וּא כִּ֛י לֹ֥א יָֽדְע֖וּ מַה־ה֑וּא וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֲלֵהֶ֔ם ה֣וּא הַלֶּ֔חֶם אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן יְהוָ֛ה לָכֶ֖ם לְאָכְלָֽה׃
  וַיִּרְא֣וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל וַיֹּ֨אמְר֜וּ אִ֤ישׁ אֶל־אָחִיו֙ מָ֣ן ה֔וּא כִּ֛י לֹ֥א יָֽדְע֖וּ מַה־ה֑וּא וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֲלֵהֶ֔ם ה֣וּא הַלֶּ֔חֶם אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן יְהוָ֛ה לָכֶ֖ם לְאָכְלָֽה׃
  וַחֲזוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַאֲמַרוּ גְּבַר לְאַחוּהִי מַנָּא הוּא–אֲרֵי לָא יָדְעִין, מָא הוּא; וַאֲמַר מֹשֶׁה, לְהוֹן, הוּא לַחְמָא, דִּיהַב יְיָ לְכוֹן לְמֵיכַל
  15 A cette vue, les enfants d’Israël se dirent les uns aux autres: « Qu’est ceci? » car ils ne savaient ce que c’était. Et Moshé leur dit: « C’est là le pain que Hachem vous donne pour nourriture.
  
   זֶ֤ה הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה יְהוָ֔ה לִקְט֣וּ מִמֶּ֔נּוּ אִ֖ישׁ לְפִ֣י אָכְל֑וֹ עֹ֣מֶר לַגֻּלְגֹּ֗לֶת מִסְפַּר֙ נַפְשֹׁ֣תֵיכֶ֔ם אִ֛ישׁ לַֽאֲשֶׁ֥ר בְּאָֽהֳל֖וֹ תִּקָּֽחוּ׃
  זֶ֤ה הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה יְהוָ֔ה לִקְט֣וּ מִמֶּ֔נּוּ אִ֖ישׁ לְפִ֣י אָכְל֑וֹ עֹ֣מֶר לַגֻּלְגֹּ֗לֶת מִסְפַּר֙ נַפְשֹׁ֣תֵיכֶ֔ם אִ֛ישׁ לַֽאֲשֶׁ֥ר בְּאָֽהֳל֖וֹ תִּקָּֽחוּ׃
  דֵּין פִּתְגָמָא, דְּפַקֵּיד יְיָ, לְקוּטוּ מִנֵּיהּ, גְּבַר לְפֹם מֵיכְלֵיהּ:עֻמְרָא לְגֻלְגֻּלְתָּא, מִנְיַן נַפְשָׁתְכוֹן–גְּבַר לְדִבְמַשְׁכְּנֵיהּ, תִּסְּבוּן
  16 Voici ce qu’a prescrit Hachem: Recueillez-en chacun selon ses besoins: un ômer par tête; autant chacun a de personnes dans sa tente, autant vous en prendrez.
  
   וַיַּֽעֲשׂוּ־כֵ֖ן בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּלְקְט֔וּ הַמַּרְבֶּ֖ה וְהַמַּמְעִֽיט׃
  וַיַּֽעֲשׂוּ־כֵ֖ן בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּלְקְט֔וּ הַמַּרְבֶּ֖ה וְהַמַּמְעִֽיט׃
  וַעֲבַדוּ כֵּין, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּלְקַטוּ, דְּאַסְגִּי וּדְאַזְעַר
  17 Ainsi firent les enfants d’Israël: ils en ramassèrent, l’un plus, l’autre moins.
  
   וַיָּמֹ֣דּוּ בָעֹ֔מֶר וְלֹ֤א הֶעְדִּיף֙ הַמַּרְבֶּ֔ה וְהַמַּמְעִ֖יט לֹ֣א הֶחְסִ֑יר אִ֥ישׁ לְפִֽי־אָכְל֖וֹ לָקָֽטוּ׃
  וַיָּמֹ֣דּוּ בָעֹ֔מֶר וְלֹ֤א הֶעְדִּיף֙ הַמַּרְבֶּ֔ה וְהַמַּמְעִ֖יט לֹ֣א הֶחְסִ֑יר אִ֥ישׁ לְפִֽי־אָכְל֖וֹ לָקָֽטוּ׃
  וְכָלוּ בְּעֻמְרָא–וְלָא אוֹתַר דְּאַסְגִּי, וּדְאַזְעַר לָא חֲסַר:גְּבַר לְפֹם מֵיכְלֵיהּ, לְקַטוּ
  18 Puis ils mesurèrent à l’étrier. Or, celui qui en avait beaucoup pris n’en avait pas de trop, celui qui en avait peu n’en avait pas faute, chacun avait recueilli à proportion de ses besoins.
  וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה אֲלֵהֶ֑ם אִ֕ישׁ אַל־יוֹתֵ֥ר מִמֶּ֖נּוּ עַד־בֹּֽקֶר׃
   וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה אֲלֵהֶ֑ם אִ֕ישׁ אַל־יוֹתֵ֥ר מִמֶּ֖נּוּ עַד־בֹּֽקֶר׃
  וַאֲמַר מֹשֶׁה, לְהוֹן:אֲנָשׁ, לָא יַשְׁאַר מִנֵּיהּ עַד צַפְרָא
  19 Moché leur dit: « Que nul n’en réserve pour le lendemain.
  
   וְלֹֽא־שָׁמְע֣וּ אֶל־מֹשֶׁ֗ה וַיּוֹתִ֨רוּ אֲנָשִׁ֤ים מִמֶּ֨נּוּ֙ עַד־בֹּ֔קֶר וַיָּ֥רֻם תּֽוֹלָעִ֖ים וַיִּבְאַ֑שׁ וַיִּקְצֹ֥ף עֲלֵהֶ֖ם מֹשֶֽׁה׃
  וְלֹֽא־שָׁמְע֣וּ אֶל־מֹשֶׁ֗ה וַיּוֹתִ֨רוּ אֲנָשִׁ֤ים מִמֶּ֨נּוּ֙ עַד־בֹּ֔קֶר וַיָּ֥רֻם תּֽוֹלָעִ֖ים וַיִּבְאַ֑שׁ וַיִּקְצֹ֥ף עֲלֵהֶ֖ם מֹשֶֽׁה׃
  וְלָא קַבִּילוּ מִן מֹשֶׁה, וְאַשְׁאַרוּ גֻּבְרַיָּא מִנֵּיהּ עַד צַפְרָא, וּרְחֵישׁ רִחְשָׁא, וּסְרִי; וּרְגֵיז עֲלֵיהוֹן, מֹשֶׁה
  20 N’écoutant point Moshé, quelques-uns gardèrent de leur provision pour le lendemain, mais elle fourmilla de vers et se gâta. Et Moché s’irrita contre eux.
  
   וַיִּלְקְט֤וּ אֹתוֹ֙ בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֔קֶר אִ֖ישׁ כְּפִ֣י אָכְל֑וֹ וְחַ֥ם הַשֶּׁ֖מֶשׁ וְנָמָֽס׃
   וַיִּלְקְט֤וּ אֹתוֹ֙ בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֔קֶר אִ֖ישׁ כְּפִ֣י אָכְל֑וֹ וְחַ֥ם הַשֶּׁ֖מֶשׁ וְנָמָֽס׃
  וּלְקַטוּ יָתֵיהּ בִּצְפַר בִּצְפַר, גְּבַר כְּפֹם מֵיכְלֵיהּ; וּמָא דְּמִשְׁתְּאַר מִנֵּיהּ עַל אַפֵּי חַקְלָא כַּד חֲמָא עֲלוֹהִי שִׁמְשָׁא, פָּשַׁר
  21 Ils recueillirent cette substance tous les matins, chacun en raison de sa consommation; lorsque le soleil l’échauffait, elle fondait.
  וַיְהִ֣י ׀ בַּיּ֣וֹם הַשִּׁשִּׁ֗י לָֽקְט֥וּ לֶ֨חֶם֙ מִשְׁנֶ֔ה שְׁנֵ֥י הָעֹ֖מֶר לָֽאֶחָ֑ד וַיָּבֹ֨אוּ֙ כָּל־נְשִׂיאֵ֣י הָֽעֵדָ֔ה וַיַּגִּ֖ידוּ לְמֹשֶֽׁה׃
   וַיְהִ֣י ׀ בַּיּ֣וֹם הַשִּׁשִּׁ֗י לָֽקְט֥וּ לֶ֨חֶם֙ מִשְׁנֶ֔ה שְׁנֵ֥י הָעֹ֖מֶר לָֽאֶחָ֑ד וַיָּבֹ֨אוּ֙ כָּל־נְשִׂיאֵ֣י הָֽעֵדָ֔ה וַיַּגִּ֖ידוּ לְמֹשֶֽׁה׃
  וַהֲוָה בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה, לְקַטוּ לַחְמָא עַל חַד תְּרֵין–תְּרֵין עֻמְרִין, לְחַד; וַאֲתוֹ כָּל רַבְרְבֵי כְּנִשְׁתָּא, וְחַוִּיאוּ לְמֹשֶׁה
  22 Mais il advint, au sixième jour, qu’ils recueillirent une provision double, deux ômer par personne; tous les phylarques de la communauté vinrent l’annoncer à Moché.
   וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם ה֚וּא אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר יְהוָ֔ה שַׁבָּת֧וֹן שַׁבַּת־קֹ֛דֶשׁ לַֽיהוָ֖ה מָחָ֑ר אֵ֣ת אֲשֶׁר־תֹּאפ֞וּ אֵפ֗וּ וְאֵ֤ת אֲשֶֽׁר־תְּבַשְּׁלוּ֙ בַּשֵּׁ֔לוּ וְאֵת֙ כָּל־הָ֣עֹדֵ֔ף הַנִּ֧יחוּ לָכֶ֛ם לְמִשְׁמֶ֖רֶת עַד־הַבֹּֽקֶר׃
   וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם ה֚וּא אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר יְהוָ֔ה שַׁבָּת֧וֹן שַׁבַּת־קֹ֛דֶשׁ לַֽיהוָ֖ה מָחָ֑ר אֵ֣ת אֲשֶׁר־תֹּאפ֞וּ אֵפ֗וּ וְאֵ֤ת אֲשֶֽׁר־תְּבַשְּׁלוּ֙ בַּשֵּׁ֔לוּ וְאֵת֙ כָּל־הָ֣עֹדֵ֔ף הַנִּ֧יחוּ לָכֶ֛ם לְמִשְׁמֶ֖רֶת עַד־הַבֹּֽקֶר׃
  וַאֲמַר לְהוֹן, הוּא דְּמַלֵּיל יְיָ–שַׁבָּא שַׁבָּתָא קֻדְשָׁא קֳדָם יְיָ, מְחַר:יָת דְּאַתּוּן עֲתִידִין לְמֵיפָא אֵיפוֹ, וְיָת דְּאַתּוּן עֲתִידִין לְבַשָּׁלָא בַּשִּׁילוּ, וְיָת כָּל מוֹתָרָא, אַצְנַעוּ לְכוֹן לְמַטְּרָא עַד צַפְרָא
  23 Il leur répondit: « C’est ce qu’a dit Hachem: Demain est le shabbat solennel, le saint chômage en l’honneur d’Hachem! Ce que vous avez à cuire, cuisez-le, à faire bouillir, faites-le bouillir aujourd’hui et toute la provision restante, gardez-la en réserve pour demain.
   וַיַּנִּ֤יחוּ אֹתוֹ֙ עַד־הַבֹּ֔קֶר כַּֽאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֣ה מֹשֶׁ֑ה וְלֹ֣א הִבְאִ֔ישׁ וְרִמָּ֖ה לֹא־הָ֥יְתָה בּֽוֹ׃
   וַיַּנִּ֤יחוּ אֹתוֹ֙ עַד־הַבֹּ֔קֶר כַּֽאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֣ה מֹשֶׁ֑ה וְלֹ֣א הִבְאִ֔ישׁ וְרִמָּ֖ה לֹא־הָ֥יְתָה בּֽוֹ׃
  וְאַצְנַעוּ יָתֵיהּ עַד צַפְרָא, כְּמָא דְּפַקֵּיד מֹשֶׁה; וְלָא סְרִי, וְרִחְשָׁא לָא הֲוָת בֵּיהּ
  24 Ils la réservèrent pour le lendemain, comme l’avait ordonné Moché et elle ne se gâta point et il ne s’y mit point de vers.
   וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אִכְלֻ֣הוּ הַיּ֔וֹם כִּֽי־שַׁבָּ֥ת הַיּ֖וֹם לַֽיהוָ֑ה הַיּ֕וֹם לֹ֥א תִמְצָאֻ֖הוּ בַּשָּׂדֶֽה׃
   וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אִכְלֻ֣הוּ הַיּ֔וֹם כִּֽי־שַׁבָּ֥ת הַיּ֖וֹם לַֽיהוָ֑ה הַיּ֕וֹם לֹ֥א תִמְצָאֻ֖הוּ בַּשָּׂדֶֽה׃
  וַאֲמַר מֹשֶׁה אִכְלוּהִי יוֹמָא דֵּין, אֲרֵי שַׁבְּתָא יוֹמָא דֵּין קֳדָם יְיָ:יוֹמָא דֵּין, לָא תַּשְׁכְּחוּנֵּיהּ בְּחַקְלָא
  25 Moché dit: « Mangez-la aujourd’hui, car c’est aujourd’hui shabbat en l’honneur d’Hachem, aujourd’hui vous n’en trouveriez point aux champs.
  
   שֵׁ֥שֶׁת יָמִ֖ים תִּלְקְטֻ֑הוּ וּבַיּ֧וֹם הַשְּׁבִיעִ֛י שַׁבָּ֖ת לֹ֥א יִֽהְיֶה־בּֽוֹ׃
   שֵׁ֥שֶׁת יָמִ֖ים תִּלְקְטֻ֑הוּ וּבַיּ֧וֹם הַשְּׁבִיעִ֛י שַׁבָּ֖ת לֹ֥א יִֽהְיֶה־בּֽוֹ׃
  שִׁתָּא יוֹמִין, תִּלְקְטוּנֵּיהּ; וּבְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה שַׁבְּתָא, לָא יְהֵי בֵּיהּ
  26 Six jours de suite vous en recueillerez; mais le septième jour, jour de chômage, il n’y en aura point.
   וַֽיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י יָֽצְא֥וּ מִן־הָעָ֖ם לִלְקֹ֑ט וְלֹ֖א מָצָֽאוּ׃ 
   וַֽיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י יָֽצְא֥וּ מִן־הָעָ֖ם לִלְקֹ֑ט וְלֹ֖א מָצָֽאוּ׃
  וַהֲוָה בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה, נְפַקוּ מִן עַמָּא לְמִלְקַט; וְלָא, אַשְׁכַּחוּ
  27 Or, le septième jour, quelques-uns du peuple allèrent à la récolte, mais ils ne trouvèrent rien.
   וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֑ה עַד־אָ֨נָה֙ מֵֽאַנְתֶּ֔ם לִשְׁמֹ֥ר מִצְוֺתַ֖י וְתֽוֹרֹתָֽי׃
   וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֑ה עַד־אָ֨נָה֙ מֵֽאַנְתֶּ֔ם לִשְׁמֹ֥ר מִצְוֺתַ֖י וְתֽוֹרֹתָֽי׃
  וַאֲמַר יְיָ, לְמֹשֶׁה:עַד אִמַּתִּי, אַתּוּן מְסָרְבִין, לְמִטַּר פִּקּוֹדַי, וְאוֹרָיָתָי
  28 Hachem dit à Mochė: « Jusqu’à quand vous refuserez-vous à garder mes préceptes et mes enseignements?
   רְא֗וּ כִּֽי־יְהוָה֮ נָתַ֣ן לָכֶ֣ם הַשַּׁבָּת֒ עַל־כֵּ֠ן ה֣וּא נֹתֵ֥ן לָכֶ֛ם בַּיּ֥וֹם הַשִּׁשִּׁ֖י לֶ֣חֶם יוֹמָ֑יִם שְׁב֣וּ ׀ אִ֣ישׁ תַּחְתָּ֗יו אַל־יֵ֥צֵא אִ֛ישׁ מִמְּקֹמ֖וֹ בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִֽי׃
   רְא֗וּ כִּֽי־יְהוָה֮ נָתַ֣ן לָכֶ֣ם הַשַּׁבָּת֒ עַל־כֵּ֠ן ה֣וּא נֹתֵ֥ן לָכֶ֛ם בַּיּ֥וֹם הַשִּׁשִּׁ֖י לֶ֣חֶם יוֹמָ֑יִם שְׁב֣וּ ׀ אִ֣ישׁ תַּחְתָּ֗יו אַל־יֵ֥צֵא אִ֛ישׁ מִמְּקֹמ֖וֹ בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִֽי׃
  חֲזוֹ, אֲרֵי יְיָ יְהַב לְכוֹן שַׁבְּתָא–עַל כֵּין הוּא יָהֵיב לְכוֹן בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה, לְחֵים תְּרֵין יוֹמִין; תִּיבוּ אֲנָשׁ תְּחוֹתוֹהִי, לָא יִפּוֹק אֲנָשׁ מֵאַתְרֵיהּ–בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה
  29 Considérez que Hachem vous a gratifiés du shabbat! c’est pourquoi il vous donne, au sixième jour, la provision de deux jours. Que chacun demeure où il est, que nul ne sorte de son habitation le septième jour.
  
   וַיִּשְׁבְּת֥וּ הָעָ֖ם בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִעִֽי׃
   וַיִּשְׁבְּת֥וּ הָעָ֖ם בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִעִֽי׃
  וּשְׁבַתוּ עַמָּא, בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה
  30 Et le peuple chôma le septième jour.
   וַיִּקְרְא֧וּ בֵֽית־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־שְׁמ֖וֹ מָ֑ן וְה֗וּא כְּזֶ֤רַע גַּד֙ לָבָ֔ן וְטַעְמ֖וֹ כְּצַפִּיחִ֥ת בִּדְבָֽשׁ׃
   וַיִּקְרְא֧וּ בֵֽית־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־שְׁמ֖וֹ מָ֑ן וְה֗וּא כְּזֶ֤רַע גַּד֙ לָבָ֔ן וְטַעְמ֖וֹ כְּצַפִּיחִ֥ת בִּדְבָֽשׁ׃
  וּקְרוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל יָת שְׁמֵיהּ, מַנָּא; וְהוּא, כְּבַר זְרַע גִּדָּא חִיוָר, וְטַעְמֵיהּ, כְּאִסְקְרִיטָוָן בִּדְבַשׁ
  31 La maison d’Israël donna à cette substance le nom de manne. Elle ressemblait à de la graine de coriandre, était blanche et avait la saveur d’un beignet au miel.
   וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה זֶ֤ה הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה יְהוָ֔ה מְלֹ֤א הָעֹ֨מֶר֙ מִמֶּ֔נּוּ לְמִשְׁמֶ֖רֶת לְדֹרֹֽתֵיכֶ֑ם לְמַ֣עַן ׀ יִרְא֣וּ אֶת־הַלֶּ֗חֶם אֲשֶׁ֨ר הֶֽאֱכַ֤לְתִּי אֶתְכֶם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בְּהֽוֹצִיאִ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
  וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה זֶ֤ה הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה יְהוָ֔ה מְלֹ֤א הָעֹ֨מֶר֙ מִמֶּ֔נּוּ לְמִשְׁמֶ֖רֶת לְדֹרֹֽתֵיכֶ֑ם לְמַ֣עַן ׀ יִרְא֣וּ אֶת־הַלֶּ֗חֶם אֲשֶׁ֨ר הֶֽאֱכַ֤לְתִּי אֶתְכֶם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בְּהֽוֹצִיאִ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
  וַאֲמַר מֹשֶׁה, דֵּין פִּתְגָמָא דְּפַקֵּיד יְיָ–מְלֵי עֻמְרָא מִנֵּיהּ, לְמַטְּרָא לְדָרֵיכוֹן:בְּדִיל דְּיִחְזוֹן יָת לַחְמָא, דְּאוֹכֵילִית יָתְכוֹן בְּמַדְבְּרָא, בְּאַפָּקוּתִי יָתְכוֹן, מֵאַרְעָא דְּמִצְרָיִם
  32 Moché dit: « Voici ce qu’a ordonné Hachem: ‘Qu’un ômer plein de cette manne reste en dépôt pour vos générations, afin qu’elles connaissent le pain dont je vous ai nourris dans le désert, lorsque je vous ai fait sortir du pays d’Égypte.
   וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קַ֚ח צִנְצֶ֣נֶת אַחַ֔ת וְתֶן־שָׁ֥מָּה מְלֹֽא־הָעֹ֖מֶר מָ֑ן וְהַנַּ֤ח אֹתוֹ֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לְמִשְׁמֶ֖רֶת לְדֹרֹֽתֵיכֶֽם׃
  וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קַ֚ח צִנְצֶ֣נֶת אַחַ֔ת וְתֶן־שָׁ֥מָּה מְלֹֽא־הָעֹ֖מֶר מָ֑ן וְהַנַּ֤ח אֹתוֹ֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לְמִשְׁמֶ֖רֶת לְדֹרֹֽתֵיכֶֽם׃
  וַאֲמַר מֹשֶׁה לְאַהֲרוֹן, סַב צְלוֹחִית חֲדָא, וְהַב תַּמָּן מְלֵי עֻמְרָא, מַנָּא; וְאַצְנַע יָתֵיהּ קֳדָם יְיָ, לְמַטְּרָא לְדָרֵיכוֹן
  33 Moshé dit à Aaron: « Prends une urne et y dépose un plein ômer de manne et place-la devant Hachem, comme souvenir pour vos générations.
   כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיַּנִּיחֵ֧הוּ אַֽהֲרֹ֛ן לִפְנֵ֥י הָֽעֵדֻ֖ת לְמִשְׁמָֽרֶת׃
  כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיַּנִּיחֵ֧הוּ אַֽהֲרֹ֛ן לִפְנֵ֥י הָֽעֵדֻ֖ת לְמִשְׁמָֽרֶת׃
  כְּמָא דְּפַקֵּיד יְיָ, לְמֹשֶׁה; וְאַצְנְעֵיהּ אַהֲרוֹן קֳדָם סָהֲדוּתָא, לְמַטְּרָא
  34 Ainsi que Hachem l’avait prescrit à Moché, Aaron la déposa devant l’arche du Statut, comme souvenir.
   וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אָֽכְל֤וּ אֶת־הַמָּן֙ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה עַד־בֹּאָ֖ם אֶל־אֶ֣רֶץ נוֹשָׁ֑בֶת אֶת־הַמָּן֙ אָֽכְל֔וּ עַד־בֹּאָ֕ם אֶל־קְצֵ֖ה אֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן׃
   וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אָֽכְל֤וּ אֶת־הַמָּן֙ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה עַד־בֹּאָ֖ם אֶל־אֶ֣רֶץ נוֹשָׁ֑בֶת אֶת־הַמָּן֙ אָֽכְל֔וּ עַד־בֹּאָ֕ם אֶל־קְצֵ֖ה אֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן׃
  וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲכַלוּ יָת מַנָּא אַרְבְּעִין שְׁנִין–עַד דְּעָאלוּ, לַאֲרַע יָתֵיבְתָּא:יָת מַנָּא, אֲכַלוּ–עַד דַּאֲתוֹ, לִסְיָפֵי אַרְעָא דִּכְנָעַן
  35 Les enfants d’Israël mangèrent de la manne quarante ans, jusqu’à leur arrivée en pays habité; cette manne, ils en mangèrent jusqu’à leur arrivée aux confins du pays de Canaan.
   וְהָעֹ֕מֶר עֲשִׂרִ֥ית הָֽאֵיפָ֖ה הֽוּא׃ 
   וְהָעֹ֕מֶר עֲשִׂרִ֥ית הָֽאֵיפָ֖ה הֽוּא׃
  וְעֻמְרָא, חַד מִן עַסְרָא בִּתְלָת סְאִין הוּא.
  36 Quant à l’ômer, c’est la dixième partie de l’êpha.
  Après avoir récité la Paracha ont dit
  בקשה לאחר אמירת פרשת המן:
  אַתָּה הוּא יְיָ לְבַדֶּךָ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ הַיַּמִים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם וְאַתָּה הוּא שֶׁעָשִׂיתָ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת תָּמִיד עִם אֲבוֹתֵינוּ גַּם בַּמִּדְבָּר הִמְטַרְתָּ לָהֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם וּמִצּוּר הַחַלָּמִישׁ הוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם וְגַם נָתַתָּ לָהֶם כָּל צָרְכֵיהֶם שִׂמְלוֹתָם לֹא בָלְתָה מֵעֲלֵיהֶם כֵּן בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים תְּזוּנֵנוּ וּתְפַרְנְסֵנוּ וּתְכַלְכְּלֵנוּ וְתַסְפִּיק לָנוּ כָּל צָרְכֵנוּ וְצָרְכֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמְרוּבִּים בְּמִלּוּי וּבְרֶוַח בְּלִי טֹרַח וְעָמָל גָּדוֹל מִתַּחַת יָדְךָ הַנְּקִיָּה וְלֹא מִתַּחַת יְדֵי בָשָׂר וָדָם:הַחַלָּמִישׁ הוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם וְגַם נָתַתָּ לָהֶם כָּל צָרְכֵיהֶם שִׂמְלוֹתָם לֹא בָלְתָה מֵעֲלֵיהֶם כֵּן בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים תְּזוּנֵנוּ וּתְפַרְנְסֵנוּ וּתְכַלְכְּלֵנוּ וְתַסְפִּיק לָנוּ כָּל צָרְכֵנוּ וְצָרְכֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמְרוּבִּים בְּמִלּוּי וּבְרֶוַח בְּלִי טֹרַח וְעָמָל גָּדוֹל מִתַּחַת יָדְךָ הַנְּקִיָּה וְלֹא מִתַּחַת יְדֵי בָשָׂר וָדָם:
  יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁתָּכִין לִי וּלְאַנְשֵׁי בֵיתִי כָּל מַחֲסוֹרֵנוּ וְתַזְמִין לָנוּ כָּל צָרְכֵנוּ לְכָל יוֹם וָיּוֹם מֵחַיֵּינוּ דֵי מַחֲסוֹרֵנוּ וּלְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשָּׁעוֹתֵינוּ דֵי סִפּוּקֵנוּ וּלְכָל עֶצֶם מֵעֲצָמֵינוּ דֵי מִחְיָתֵנוּ מִיָּדְךָ הַטוֹבָה וְהָרְחָבָה וְלֹא כְּמִעוּט מִפְעָלֵינוּ וְקוֹצֶר חֲסָדֵינוּ וּמִזְעֵיר גְּמוּלוֹתֵינוּ וְיִהְיוּ מְזוֹנוֹתַי וּמְזוֹנוֹת אַנְשֵׁי בֵיתִי וְזַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי מְסוּרִים בְּיָדְךָ וְלֹא בְּיַד בָּשָׂר וָדָם:
  Je vous souhaite une bonne Parnassa Bénahat Oubéchéfa Gadol Amen.
  

Par le mérite des Tsadikim, qu’Hachem protège tout le Âm Israël, Amen

•  Hiloulot 8 Shvat
  Rabbi Akiva Abitbol z.t.l
  Rabbi Baroukh ben Rav Shmouel z.t.l de Pinsk, décédé en 1834. En 1830, Rav Israël de Chklov z.t.l, l’un des plus proches disciples du Gaon de Vilna z.t.l, entreprit un effort pour localiser les «dix tribus perdues». Rav Baroukh ben Rav Shmuel z.t.l de Pinsk servit de messager et partit de Tsfat avec une lettre d’introduction au roi des tribus perdues. (On croyait que les dix tribus avaient un royaume indépendant où elles pratiquaient le vrai diplôme des rabbins comme transmis par Moshé Rabbenou z.t.l jusqu’au IVe siècle) Rav Baroukh z.t.l a voyagé à travers le Moyen-Orient pendant près de trois ans avant d’être assassiné au Yémen.
  Rabbi Chmouël  z.t.l de chinova,
  Rabbi Haïm Valkow z.t.l, Un des grands Rabbins d’Egypte.
  Rabbi Makhlouf Abouhatsera z.t.l
  Rabbi Makhlouf Abouhatsera z.t.l
  Rabbi Menachem Breier z.t.l, père du Boyaner Rebbe z.t.l, décédé en 2007.
  Rabbi Menahem Tsabari z.t.l,
  Rabbi Tvi z.t.l de Voutchatch
  Rabbi Yitshak Gota. z.t.l,
  Rabbi Yitshak ben Yaâkov Lombrozo. z.t.l,
  Rabbi Yitshak Taieb . z.t.l,
  Rabbi Yossef ben Dahan z.t.l, auteur du livre « Maassé Berechit ».
  Rabbi Yossef Jiaan z.t.l, décédé en 1960. Le responsable du Beth Din de Negzi.
  Rabbi Yossef Nissim  z.t.l,
  Rabbi Yossef Meïr Kahana z.t.l, né en 1910, décédé en 1978. Il était le petit-fils du Rav Na’hman Kahane z.t.l, auteur de « Orhot Haïm ». En 1933, il devint l’Admour d’Ungvar. En 1941, il déménagea à Jérusalem, où il devint l’Admour des ‘Hassidim de Spinka en Israël. Il fonda la Yéchiva « Imré Yossef Spinka » à Jérusalem.
  *Allumez une bougie et par le mérite des Tsadikim, qu’Hachem protège tout le Âm Israël Amen*

Refoua Chelema et Réusite

• 
  Toutes les Halakhot sont dédiées à la protection et à la Réfoua Chéléma de tout le peuple d’Israël Amen et en particulier
  

  • • Sarah bat Fortuné,

  • • Annaël bat Chlomo

  • • Eli Eliyahou Ben Victorine

  • • Noam Yéhouda ben Yéhoudit
    • Hanna Lina Bat Lor Lola
    • Ishaie Avraham Othniel ben Shmouel
    • Noam Yossef ben Shmouel
    • Maâyane Esther bat Shmouel
    • Hillel Chalom ben Shmouel

  Amen

Léilouy Nichmat

• 
  De tous les défunts du âm Israël et en particulier
  

  • Sarah Bat Rosa z.t.l.
  • Georges Yitshak Ben Hénéna ouben Chlomo z.t.l.
  • Gérard Guerchon Ben Yitshak
  • Fortuné Bat Camille Camouna
  • Tsipora bat Esther

• 

  Soutenir la diffusion de la Torah

  Les Halakhot, Hilloulot, vidéos, et réponses aux interrogations que vous recevez quotidiennement, sont le fruit d’un très important travail de recherches, compilations, et grâce à D.ieu, font le tour du monde, par emails, whatsapp, Facebook, etc..
  Merci de soutenir et d’encourager ce travail en faisant un don, afin d’avoir le mérite d’y être associé et grâce a vous des milliers de personnes lisent ces Halakhot.
  Qu’Hachem vous bénisse et vous comble de bonheur Amen
  

  Vous pouvez dédier les Halakhot et Hilloulot

   A une personne chère
   A la guérison d’un proche
   A la protection des enfants
   A la réussite matérielle
  Une aide pour trouver son âme soeur
   A la mémoire d’un défunt …
  Merci d’avance Chers Amis de soutenir mon travail ainsi que la diffusion de la Torah
  

  

  Merci d’avance Chers Amis de soutenir mon travail ainsi que la diffusion de la Torah